קורות חיים לא מספרים מי אתה

דעה לא פופולרית: אם הייתי מחפש עבודה היום במכירות, הייתי שם בקורות החיים יותר דגש על מי אני — ופחות על איפה עבדתי.

אחרי יותר מ-160 גיוסים ואלפי שיחות עם אנשי מכירות, גיליתי משהו מצחיק (שלא חדש למעסיקים ולמגייסים): כולם נשמעים אותו דבר. העתק־הדבק.

באבי, גם עוד 300 אנשים אמרו וכתבו אותו דבר לפניך. מה אני אמור להבין מזה?

הקטע היותר מצחיק

ב-4 השנים האחרונות עברו אצלי אינסוף קורות חיים. (אני שונא קורות חיים, כי זה לא מספר את הסיפור של הבן אדם — ומאוד קל להניח עליו הנחות בלי שהחלפת איתו מילה.)

ולא זכור לי אפילו אחד שכתב:

למה? איך יכול להיות שכולם מספרים איפה הם עבדו, אבל אף אחד לא מספר את הסיפור של עצמו? כמו שאומרים אצלנו — תמכור את עצמך לעולם.

איש מכירות לא נופל בגלל שהוא לא יודע למכור

אדייק: הבן אדם הממוצע שבטוח שהוא איש מכירות יודע למכור לרוב מוצר אחד או שירות אחד, ובזה נגמר הסיפור שלו. הוא נופל בגלל שהוא עצלן. בגלל שהוא נשבר מהר — במיוחד דור ה-Z. בגלל שהוא נרקומן של קיצורי דרך. בגלל שהוא רוצה משכורת של 30,000 ₪ עם ההרגלים של בן אדם שמרוויח 6,400 ₪.

סיפור אישי

לפני כמה שנים הייתי שליח בוולט עם אופניים רגילים. סינגל ספיד — זה החיים. לא חשמליים. רגילים. הייתי עושה בערך 70 ק״מ ביום, ולפעמים גם הרבה יותר, בכל מזג אוויר.

היום זה אומר לי הרבה יותר על עצמי מכל שורת ניסיון שיש לי בקורות החיים. כי זה מספר משהו על האופי שלי.

וזה בדיוק מה שחסר לרוב האנשים בקורות החיים שלהם. לא עוד מקום עבודה. לא עוד הגדרת תפקיד מרשימה. לא עוד ״עמידה ביעדים״.

• 01מי אתה?
• 02מה ההרגלים שלך?
• 03על מה התגברת בחיים?
• 04למה שמישהו יזכור אותך מתוך עוד 600 קורות חיים?

ורק מי שגייס אנשי מכירות בכמויות יבין בדיוק על מה אני מדבר. כי אחרי כמה מאות קורות חיים כולם נראים אותו דבר. מה שמעניין זה כבר לא איפה עבדת — מה שמעניין זה מי אתה.

אם הייתי מחפש עבודה היום

הייתי מספר את הסיפור שלי. בקצרה. בלי לחפור. בלי לבלבל את המוח. פשוט נותן לצד השני להבין עם מי יש לו עסק.

כי בסוף מכירות אפשר ללמד את כולם. ידע אפשר ללמוד מאוד מהר כשאתה כבר שוחה במים. מוצר אפשר ללמוד. אבל אופי, משמעת והרגלים? זה כבר סיפור אחר לגמרי.