מה צריך לדעת על אנשי מכירות צעירים?

העולם הגדול הוא הרבה יותר מהקוד הירוק של מטריקס שגילינו ב-1999.

(כן, עשיתי רגע גוגל כדי לבדוק מתי יצא הסרט הראשון. לא רציתי לעשות פדיחות.)

ככה זה כשאתה כותב לבד ולא נותן למכונה לכתוב בשבילך. היום, במחיר של לאפה כבש ופחית צבעונית, אפשר לשלם למערכת שתכתוב לך פוסטים מדהימים. ניסיתי אותה קצת, והיא אפילו הביאה כמה פניות.

אז למה אני כותב את זה בכלל?

כי נראה שהיום כבר לא צריך נשמה בכלום. לא בגיוס של אנשי מכירות ועובדים, לא כשניגשים לאיזו עלמת חן באמצע הרחוב, ולא כשאתה שיכור מת באיזה מרתף בעיר הגדולה. ובטח ובטח שלא בשביל לכתוב פוסט.

הדור הזה בסרט אחר

הכול קל ומהיר, ואומרים שדור ה-Z בכלל בסרט אחר. שאנחנו לא מבינים אותם.

אבל ״כנראה״ שלהיות ״עבד״ זה חלק מהדרך שלנו כבני אדם. ההבדל הוא שהיום אפשר להיות ״עבד״ בקטע טוב.

אולי מכרו לכולנו, אולי רק להם, ואולי לאנושות כולה מאז שחר ההיסטוריה, ש״חופש כלכלי״ זה החלום והמטרה. גילוי נאות: גם כותב השורות האלה מדמיין לפעמים איך נראה המשחק של החיים שלו עם 999999999999999999 ש״ח בחשבון הבנק. כן, כמו צ'יט ב-GTA.

אז מה עושים כשהשנה היא כמעט 2027?

קודם כל מבינים את השטח ומפסיקים לתת ראש בקיר. אין מה לעשות, זה לא הדור ״שלנו״. זה בטח לא הדור של ההורים ״שלנו״, ובטח ובטח לא של סבא וסבתא ״שלנו״.

יש כבר עסקים שלומדים איך לעבוד ״איתם״, עם העובדים העתידיים שלכם. מי שלא ילמד יגלה שהמועמדים הטובים פשוט הולכים למקום אחר.

יעדים במקום שעון נוכחות

אולי המודל של 9 עד 17 הוא לא הכי ״עובד״. באנשי מכירות במיוחד, הגיוני הרבה יותר לעבוד לפי תוצאות.

כן לקבוע יעדים. ברור שיש יעדים. אבל השילוב שעובד הוא יעדים ברורים, גמישות, ואפשרות לעבוד מכל נקודה בעולם, בעיקר בתפקידים שבאמת לא צריכים משרד.

שהעובד יבחר בעצמו. בא לו להגיע למשרד לראות אנשים? מעולה. בא לו לעמוד בפקקים בדרך? שיהיה. בא לו לעבוד מהבית או מבית קפה? מה זה משנה בכלל?

רוצה להמשיך לעבוד ולהרוויח עוד? מדהים, בכיף גדול.
רוצה ללכת לים או סתם לחתוך כי מספיק לו להיום? לבריאות.

בפועל זה אומר דבר פשוט: במשרה הבאה שאתם מפרסמים, תכתבו מה היעד ואיך מודדים אותו (שיחות, פגישות, עסקאות סגורות), ולא רק מאיזו שעה עד איזו שעה צריך לשבת.

לא סתם כל הדבר הזה שנקרא כלכלת חלטורה עובד כל כך טוב. עבדתי בוולט כמה שנים בתור שליח, ואני יודע מבפנים למה אנשים נשארים שם: אתה מחליט מתי, ומקבל כסף על מה שעשית.

יש דרך אחרת.

ותזכורת קטנה: אל תצפו מהעובד שלכם לעבוד כמוכם. זה לא העסק שלו. זאת המציאות.

בנגקוק, יום ראשון בבוקר

אני כותב את זה מחלל עבודה בבנגקוק, בשיא הטירוף, ביום ראשון בבוקר.

יש פה אנשים מכל העולם. בכל הצבעים, בכל המינים. לכל אחד פתוח משהו אחר על המסך, וכנראה שכל אחד מהם מייצר כסף בדרך כזאת או אחרת.